חברת רילוקיישן

אנחנו זוג צעיר, הנשמות הטובות יגידו זוג "בורגני" עם עיניים פעורות מקנאה. אני אומרת – אנחנו עובדים קשה למחייתנו, נמצאים במשרד המון המון שעות, וכן, לא מתביישת להגיד – מרוויחים טוב (כלומר, בעלי מרוויח טוב, אני לא ממש עובדת היום. יש לי חיים עמוסים מאוד, מכון כושר, קוסמטיקאית, שופינג בקניון, למי יש זמן לעבוד?). כבר שנים אנחנו מחכים להזדמנות רילוקיישן קטנה וקוסמת, שתזרוק אלינו חברת ההיי-טק שבעלי עובד בה. הסיבה היחידה שהוא התחיל לעבוד בה מלכתחילה הייתה כי חלמנו שהיא תציע לנו שפע של אפשרויות רילוקיישן ברחבי העולם. הסכמנו לקבל כל הזדמנות, כל עצם קטנה של רילוקיישן שיזרקו לנו. אפילו לקחנו ואימצנו את ליבנו בחום כשהוצעה לנו אפשרות רילוקיישן אי שם בסין. ארזנו את מטלטלנו וטסנו לקצה השני של העולם, לעיר תיירותית ונידחת. שם היה לי את כל הזמן שבעולם לי, לעצמי, ובשבילי.

כן, בזכות הרילוקיישן חייתי כמו מלכה. חברה שלי גרה בשוויץ, ועושה ילדים אחד אחרי השנים. כל ילד משמעותו עוד ימבה כסף ממשלת שוויץ, אז למה לא? ופה אנחנו נצטרך לשלם 2500 שקל על כל ילד בצהרון. כמה מדכדך זה. למה לטרוח לעבוד שהכול ישאב למעון/פעוטון/צהרון.

כן, הימים שעשינו רילוקיישן לסין היו מאושרים. ביום ראשון הייתי במכון כושר של המלון שגרנו בו. ביום שני הלכתי לים. בשלישי לבריכה. בחמישי עשיתי קורסים והשתלמויות בתורת הזן. בשישי הייתי עם בעלי ונהנינו מהשקט ומהשלווה. רק אני הייתי קצת בודדה. רילוקיישן לסין זה קצת בעיה. כי אף אחד לא מדבר אנגלית. וסינית כידוע היא שפה איומה ולא ידידותית ללמידה. בעלי עבד 15 שעות ביום. למדנו להכיר את הצדדים הפחות נעימים של סין, ורציתי כבר לחזור הביתה, לישראל…. סתם, נראה לכם שבאמת התגעגעתי לארץ ולאנשים גסי הרוח, לאלימות, לצרחות, צעקות, ללחץ, ולמיסים המטורפים? רצינו לעשות רילוקיישן למקום אחר. מקום שאנשים בו יודעים אנגלית. מקום שלא אוכלים בו את החיות מחמד. מקום נחמד כזה. הודו.

היום אנחנו בישראל, ורק מחכים לאיזו הזדמנות של רילוקיישן. אבל זוגות כמונו שמאסו פה בהווי הישראלי יש המון, והתחרות רבה. לפעמים אני חושבת על רילוקיישן, אני נזכרת שאני ובעלי עוד חיים טוב, בדירה יפהפייה ויוקרתית שעולה לנו רק 5500 ₪ שכירות כל חודש. מה עם אנשים באמת מסכנים, שגרים באיזו דירה קטנטנה ועלובה ובקושי מצליחים לסגור את החודש…החיים עבורם בטח קשים פי מיליון מאשר לנו. אני יודעת, אנחנו לא מסכנים. רק ממורמרים.